החלטה בתיק רע"פ 4049/05

           בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 70268/04 (כבוד השופטת ע' קפלן-הגלר), בו התקבל ערעורה של המדינה על גזר-דינו של בית-המשפט לתעבורה בפתח-תקווה.

2.        המבקש הורשע בבית-המשפט לתעבורה בפתח-תקווה - על-פי הודאתו - בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת-תוקף, ונגזרו עליו העונשים הבאים: קנס כספי בסך 1,000 ש"ח או 50 ימי מאסר תמורתם; פסילת רישיון נהיגה למשך שנה, בחופף לפסילת רישיון נהיגה שהוטלה על המבקש על-פי גזר-דין מיום 31.10.00 בת"פ 6074/99 בבית המשפט לתעבורה בנתניה; פסילת רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים על-תנאי למשך שלוש שנים; והארכת מאסר על-תנאי בן 7 חודשים, שהיה תלוי ועומד כגזר-הדין בת"פ 6074/99 הנ"ל, למשך שנתיים נוספות, בהתאם לסעיף 56 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

3.        המדינה ערערה על קולת העונש שנגזר על המבקש לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בית-המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה בקובעו כי המבקש, אשר מעולם לא קיבל רישיון נהיגה, המשיך לנהוג בכבישי הארץ על אף הרשעותיו הקודמות, הפר ברגל גסה את התנאי שבגינו הוטל עליו מאסר על-תנאי, ועל-כן דינו לשבת מאחורי סורג ובריח. כן הטעים בית-המשפט המחוזי את הצורך בענישה מכאיבה בעבירות תעבורה, כמתחייב מן ההפקרות בדרכים וכפי שהודגש לא אחת על-ידי בית- משפט זה. לאור זאת החמיר בית-המשפט המחוזי בעונשו של המבקש וגזר עליו עונש מאסר בפועל של חמישה חודשים בגין העבירות שבתיק זה. כן הפעיל בית-המשפט המחוזי את עונש המאסר המותנה בן שבעה חודשים שהוטל על המבקש בת"פ 6074/99 הנ"ל, שלושה חודשים מהם במצטבר לעונש המאסר בתיק זה וארבעה חודשים בחופף לו. בנוסף לכך האריך בית-המשפט המחוזי את תקופת הפסילה שנגזרה על המבקש והעמידה על שנתיים: שנה בחופף לפסילת הרישיון המופעלת אשר הוטלה על המבקש בת"פ 6074/04 הנ"ל ושנה במצטבר לפסילה זו. 

4.        בבקשה המונחת לפניי טוען המבקש כי טענותיו מצדיקות בחינה חוזרת של עניינו, וכי מפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי עולה שאלה בעלת חשיבות משפטית וציבורית המצדיקה מתן רשות ערעור לערכאה שלישית. בנוסף טוען המבקש כי מאחר שהמשיבה היתה זו אשר ערערה על קולת עונשו, בקשה זו לרשות ערעור הינה הבקשה הראשונה אותה יוזם המבקש עצמו, ולפיכך מתחזק הטעם לבחון את עניינו ולאפשר לו לערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי. לגוף העניין טוען המבקש כי שגה בית-המשפט המחוזי שעה שהחליט להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט לתעבורה, תוך התעלמות מהתרשמותו של בית-המשפט לתעבורה מן המבקש ומנסיבות ביצוע העבירה כפי שבאו לידי ביטוי בפסק-דינו של בית-המשפט לתעבורה. כן טוען הוא כי בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי אין כל אמירה לגבי טעות אשר נפלה בפסק-דינו של בית-המשפט לתעבורה - טעות אשר יש בה כדי להצדיק הפעלת עונש המאסר המותנה בניגוד לאמור בגזר-דינו של בית-המשפט לתעבורה. בנוסף טוען המבקש כי היה על בית-המשפט המחוזי להתחשב בעובדה כי ממועד פסק-דינו של בית-המשפט לתעבורה - בו הוארכה תקופת המאסר המותנה שהוטל על המבקש - חלף פרק זמן ארוך במהלכו הילך המבקש חופשי, לא הפר את האמון שניתן בו ולא נהג אפילו פעם אחת; וכי שגה בית המשפט המחוזי שעה שלא רק שלא דחה את ערעור המשיבה אלא אף הפעיל את עונש המאסר המותנה במצטבר (חלקית) לעונש המאסר בפועל שהטיל עליו, כך שיהא על המבקש לרצות מאסר בן שמונה חודשים בשעה שעונש המאסר המותנה עומד על שבעה חודשים בלבד.

5.        דין הבקשה דחייה. הלכה היא מלפנינו כי הרשות לערער ניתנת באותם מקרים המעוררים שאלה עקרונית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם הספציפי של בעלי-הדין. ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123. לא נמצא לי כי שאלה מעין-זו מתעוררת בעניינו של המבקש. כל טענותיו של המבקש מתמקדות בנסיבות הספציפיות של עניינו ובשיקול הדעת שהפעילו הערכאות הקודמות ביחס לנסיבות אלו. יתר-על-כן: טענות בדבר קולת העונש או חומרתו תקימנה עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי אך במקרים חריגים ונדירים. ענייננו אינו בא בגדר אותם מקרים. ראו: רע"פ 149/88 אדוארד טוביה נ'היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 88 (1) 663; רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם). אשר לטענה כי הבקשה לרשות ערעור היא הבקשה הראשונה אותה יוזם המבקש לבחינת עניינו - ועל-כן מתחזק, כביכול, הטעם לאפשר לו לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי - אמרתי על-כך לאחרונה ברע"פ 8963/04 יחיא חמדאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, בפיסקה 6 לפסק-הדין):

חוק בתי המשפט קובע, ככלל, כי הליכים משפטיים ידונו בשתי ערכאות, בלא קשר לשאלה מי היה הצד שיזם את הערעור. מתן רשות ערעור לערכאה שלישית מהווה חריג לכלל זה, והילכתחניון חיפהקובעת את המסגרת והכללים למתן רשות ערעור על-פי לחריג זה.  משמעותה של הצעת הסניגוריה הציבורית היא, כי בכל המקרים שבהם התקבל ערעור המדינה בפלילים על-ידי בית המשפט המחוזי, תינתן לנאשם רשות ערעור לבית המשפט העליון.  בכך תסוכל מטרתו של החוק הקובע את הליך הערעור לערכאה שלישית כחריג. 

6.        גם לגופו של עניין לא נמצא לי כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שהחמיר את עונשו של המבקש. למבקש מעולם לא היה רישיון נהיגה, ואף-על-פי-כן עלה בידו לצבור ארבע הרשעות קודמות בעבירה של נהיגה ללא רישיון, מתוכן שתיים בהן נגזר עליו מאסר על-תנאי. נתונים אלה מעידים כמאה עדים כי אין די בעונשים שנגזרו עליו בעבר כדי להרתיעו מחזרה על מעשיו הרעים. עניין זה הודגש היטב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובכך נסתרת טענת המבקש כי בית-המשפט המחוזי לא פירט היכן טעה בית-המשפט לתעבורה בשיקוליו שעה שהחליט שלא לגזור על המבקש עונש מאסר בפועל. זאת ועוד: הטענה כי במשך כשנה ומחצה שחלפו מאז פסק-דינו של בית-המשפט לתעבורה לא נהג המבקש ולו פעם אחת - וכי על-כן אין לגזור עליו עונש מאסר בפועל - מוטב לה כי לא הייתה נשמעת כלל. עצם העובדה שהמבקש הצליח - לשם שינוי - למשול ברוחו ולקיים את החוק לאחר שעבר עליו פעמים מספר בעבר, אינה עילה למתן פרס בדמות הקלה בעונשו.

7.        הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב עונש המאסר שהוטל על המבקש. המבקש יתייצב לריצוי עונשו כפי שהורהו בית-המשפט המחוזי.

היום, ‏‏י"ט בניסן תשס"ה (‏28.4.2005)

                                                                                      המישנה לנשיא

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: